החלטה בתיק בש"פ 3379/11

           לפני בקשה חמישית להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

רקע עובדתי לפי כתב האישום

1.             בחודש נובמבר 2009 פרץ ויכוח בין המשיב לבין חאלד חג'אזי (להלן: חאלד), עימו הייתה לו היכרות מוקדמת. לאחר הויכוח האמור התקשר המשיב לחאלד ואמר לו להגיע לפארק בשכונת "נווה זאב" בבאר-שבע (להלן: השכונה). חאלד הגיע אל הפארק מלווה באחיו סאמר חג'אזי (להלן: סאמר) ושם פגשו במשיב, אשר שלף סכין ואיים לדקור את חאלד. אנשים שנכחו במקום הפרידו בין המשיב לבין חאלד, ובכך הסתיים האירוע באותה עת. ביום 17.2.2010 בשעות הערב ישבו סאמר וחאלד יחד עם חבריהם, ביניהם האחים מחמוד ורביע ג'ארושי (להלן: מחמוד ו-רביע) ומשה יעקובוב (להלן: משה), על גבי חומה בשכונה. המשיב הגיע למקום ברכבו ביחד עם חברתו, יצא מן הרכב, הסתכל לעבר סאמר, חאלד, מחמוד ורביע, ירק על הרצפה ואז ניגש לשוחח עם חברו משה. מחמוד, סאמר, חאלד ורביע התקרבו אל המשיב ובין הצדדים התפתח עימות (להלן: העימות), במהלכו משך מחמוד בחולצת המשיב. לאחר מכן נכנס המשיב לרכבו ועזב את המקום. לאחר מספר דקות התקשר המשיב למשה וביקש לשוחח עם חאלד, ולאחר שזה עשה כבקשתו אמר המשיב לחאלד: "שלושה מתנפלים על אחד?". חאלד השיב למשיב כי הם לא התנפלו עליו ושהם רק הסבירו לו ש"יעשה כבוד". בתגובה אמר לו המשיב להגיע ל"קאנטרי" כדי "לסגור את הסיפור" ולאחר מכן אמר לו להגיע אל מאחורי הבניין בקרבת המקום בו ישבו. בשלב כלשהו לאחר העימות קשר המשיב קשר עם אחרים (להלן: הקושרים) לתקוף את חאלד, סאמר וחבריהם.

           העורר חזר למקום בו ישבו חאלד, סאמר, מחמוד ורביע (להלן: המתלוננים) וביקש לדבר עם מחמוד מאחורי הבניין. מחמוד התלווה אל המשיב וסאמר, חאלד ורביע אשר חששו, הלכו אחריהם אל מאחורי הבניין. שם, בהתאם לקשר האמור, המתינו להם כעשרה אנשים כשהם חמושים בסכינים, דוקרנים, אלת בייסבול ובקבוקי זכוכית. המשיב החל לקרוא לחבריו הקושרים קריאות במטרה להלהיט את הרוחות, לקח בידיו אלה והכה את מחמוד ברגליו. חאלד התקרב אל המשיב והצליח לחלץ את האלה מידיו, אז הותקף על ידי קבוצה מהקושרים, כשאחד מהם דקר אותו באמצעות סכין בגבו. לאחר שחאלד נפל על צידו דקר אותו המשיב בזרועו באמצעות סכין וקושרים נוספים דקרו אותו דקירה אחת בחזה ודקירה נוספת במותן. לאחר מכן זרק המשיב על חזהו של חאלד הפצוע אבן רצפה משתלבת והפילו ארצה. בד בבד עם מעשים אלו תקפו חלק מן הקושרים גם את סאמר, מוחמד ורביע. רק לאחר ששכנים בבניינים הסמוכים ואנשים אחרים צעקו שיזמינו משטרה הפסיקו המשיב והקושרים את התקיפה ונמלטו מן המקום. כתוצאה ממעשיהם נפצע סאמר פצעי דקירה שונים, שאחד מהם גרם למותו. חאלד נפצע ואושפז בבית החולים, שם הוכנס נקז לחזהו.

2.             בגין המתואר לעיל הוגש כתב אישום נגד המשיב ושניים אחרים במסגרתו יוחסו למשיב העבירות הבאות לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין): קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1); הריגה לפי סעיף 298; חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1); והחזקת סכין לפי סעיף 186(א).

הליכים קודמים

3.             ביום 7.4.2010 הורה בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטת ט' חימוביץ) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בהחלטתו נקבע כי קיימות ראיות לכאורה למיוחס למשיב וכי אין בחלופת מעצר כדי לאיין את מסוכנותו ועל כן נדחתה גם בקשת בא כוחו לקבלת תסקיר מעצר בעניינו. ביום 18.4.2010 נדחה על ידי ערר המשיב על החלטתו האמורה של בית המשפט המחוזי, ובהחלטתי קבעתי כי קיימות ראיות לכאורה שעשויות לבסס את הרשעתו של המשיב בעבירת ההריגה. כמו כן קבעתי כי לא נפל כל פגם בקביעת בית המשפט המחוזי לפיה במקרה דנן קיימת עילת מעצר ולא ניתן להשיגה בדרך של חלופת מעצר.

4.             ביום 12.12.2010 הורה בית משפט זה (השופט נ' הנדל) על הארכת מעצר המשיב ב-27 ימים שמניינם מיום 14.12.2010. בהחלטתו נקבע כי מסוכנותו הלכאורית של המשיב עולה בבירור מן הבקשה, אולם לא ניתן להתעלם מכך שלא קבועים מועדים נוספים להוכחות בבית המשפט המחוזי. ביום 4.1.2011 הורה בית משפט זה (השופטא' גרוניס) על הארכת מעצרו של המשיב ב-45 ימים וקבע כי נוכח התמשכות ההליך ראוי לבחון אפשרות של חלופת מעצר "בתנאי שתינתן המלצה מתאימה על ידי שירות המבחן ותוך קביעה של תנאי שחרור מחמירים ביותר, אם בכלל". בהתאם לכך, הורה על הכנת תסקירי מבחן והגשתם לבית המשפט המחוזי על מנת שיבחן את סוגיית השחרור.

5.             בתסקיר שהוגש ביום 6.2.2011 קבע שירות המבחן כי בהתחשב ברמת הסיכון הנשקפת מהמשיב, מאפייני אישיותו והתנהגותו כמתוארת בתסקיר, הערכתו היא כי המשיב יתקשה לקבל לאורך זמן גבולות חיצוניים שיוצבו לו. נוכח זאת, לא המליץ שירות המבחן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. עם זאת, נוכח טענת המשיב כי לאור חלוף הזמן והחלטת בית משפט זה מיום 4.1.2011 קבע בית המשפט המחוזי (השופט ד' מגד) ביום 7.2.2011 כי ראוי לבחון אפשרות של שחרור המשיב לחלופת מעצר והורה על הכנת תסקיר משלים. בתסקיר המשלים מיום 13.2.2011 חזר שירות המבחן על ההמלצה שלא לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. חרף זאת, ביום 17.2.2011 הורה השופט מגד על שחרור המשיב לחלופת מעצר בתנאים מגבילים כפי שפורטו בהחלטתו, וזאת עקב התארכות המשפט וקיומה של חלופת מעצר ראויה. ביום 18.2.2011 קיבל בית משפט זה (השופט א' לוי) את ערר המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 17.2.2011 והורה על המשך מעצרו של המשיב. עם זאת, בהחלטתו של השופט לוי נקבע כי נוכח התמשכות ההליך יש לשקול בכובד ראש את אפשרות שחרור המשיב לחלופת מעצר, ובלבד שיהא בה כדי ליתן מענה הולם למסוכנות המופלגת שנשקפת ממנו. בהתאם לכך, נקבע כי המשיב יהיה רשאי לפנות לבית המשפט המחוזי אם תהיה לו הצעה הולמת לחלופת מעצר. ביום 21.2.2011 נעתר בית משפט זה (השופט א' רובינשטיין) באופן חלקי לבקשת הארכת מעצר המשיב, כך שהאריך את מעצרו ב-30 ימים מיום 24.2.2011 על מנת לאפשר את בחינת החלופות שהוצעו בבית המשפט המחוזי.

6.             ביום 16.3.2011 התקיים בבית המשפט המחוזי דיון בבקשת המשיב לעיון חוזר בשאלת המשך מעצרו, מבלי שהוגש תסקיר נוסף כפי שהתבקש, וזאת עקב שביתת העובדים הסוציאליים. בדיון חזר למעשה המשיב על ההצעה כי הוריו יפקחו עליו, אולם בבית אחר. למחרת היום, טרם ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר, הגישה המבקשת בקשה נוספת להארכת מעצר המשיב לבית משפט זה. השופטת א' חיות קיימה שני דיונים בבקשה: בדיון הראשון שהתקיים ביום 23.3.2011, עדכנה המבקשת את בית המשפט כי בית המשפט המחוזי קבע כי תסקיר משלים יוגש עד ליום 3.4.2011 וכי נקבעו בתיק שלושה מועדי הוכחות לחודש יוני. בית משפט זה האריך את מעצר המשיב עד להחלטה אחרת והורה לבית המשפט המחוזי לעבות באופן משמעותי את לוח הדיונים בתיק בחודשים אפריל ומאי; בדיון השני שהתקיים ביום 4.4.2011, ציינה המבקשת כי נקבעו שלושה מועדי הוכחות נוספים בתיק בחודשים אפריל ומאי וכי המועד להגשת תסקיר משלים נדחה ליום 1.5.2011 נוכח התמשכות השביתה האמורה. נוכח זאת ובהסכמת הצדדים הורה בית משפט זה ביום 7.4.2011 על הארכת מעצר המשיב עד ליום 4.5.2011. יצויין, כי התסקיר המשלים הוגש במועד, אולם בשל תקלה לא הובא המשיב לדיון בבית המשפט המחוזי שנקבע ליום 1.5.2011 ועל כן הוא נדחה ליום 12.5.2011. בנוסף, לשם השלמת התמונה יצויין כי בתסקיר המשלים נקבע שחלופת המעצר הנוספת אשר הוצעה אינה מנתקת את המשיב מהסביבה עמה התרועע טרם מעצרו ועל כן לא ניתנה המלצה לשחרורו לחלופה זו.

טיעוני המבקשת

7.             תחילה טוענת המבקשת - באמצעות בא כוחה, עו"ד זיו אריאלי - כי אמנם מדובר בבקשה חמישית להארכת מעצר, אך נוכח העובדה שבית משפט זה האריך את מעצרו של המשיב לתקופות קצובות וקצרות הרי שמבחינת חישוב התקופות היינו מצויים למעשה לקראת סיומה של הארכת המעצר השנייה, אילו הוארכה תקופת המעצר בכל פעם בתשעים ימים מעבר לתשעה חודשים. עוד מציינת המבקשת כי בתקופת הארכת המעצר המבוקשת צפויים להתקיים שבעה מועדי הוכחות בבית המשפט המחוזי בחודשים מאי ויוני.

8.             לטענת המבקשת המעשים המיוחסים למשיב מצביעים על המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו, אשר מתחדדת נוכח עברו הפלילי ובהתחשב בגילו הצעיר. לעניין זה מציינת המבקשת כי למשיב רישום מבית המשפט לנוער, בין היתר בגין עבירה של החזקת סכין.

9.             המבקשת מציינת כי כמפורט בבקשה חלו במשפטו של המשיב עיכובים רבים שנבעו מהצטברות חומר חקירה חדש שהתקבל תוך כדי ניהול התיק בשל מעצרם של חשודים נוספים בפרשה. כמו כן, מפנה המבקשת את תשומת ליבו של בית משפט זה לערר שהגישה אשר התקבל ביום 18.2.2011, תוך שאינה מתעלמת מההחלטות בבקשות הקודמות להארכת המעצר. לטענתה, על פי הנחיית בית משפט זה אכן נבחנו חלופות בבית המשפט המחוזי, אולם בית משפט זה עמד על ההכרח שחלופת המעצר תיתן מענה הולם למסוכנות המופלגת של המשיב. לטענתה, כל עוד לא נמצאה חלופה שעומדת בתנאי הכרחי זה, וכך גם המצב נוכח התסקיר המשלים שהוגש ביום 1.5.2011, הרי שאין מנוס מהותרת המשיב במעצר, כאשר לכך מצטרפת גם ההתקדמות בשמיעת התיק וקיומן של מספר ישיבות הוכחות אשר הביאו לקידומו של ההליך.

תגובת המשיב

10.          המשיב טוען - באמצעות בא כוחו, עו"ד ד"ר יובל ליבדרו - כי נקודת המוצא לפי הדין היא כי על משפט פלילי להסתיים תוך תשעה חודשים. אולם, במקרה דנן נמשך ההליך כבר 14 חודשים ואינו קרוב לסיום נוכח מורכבותו, מספר הנאשמים, מספרם הרב של העדים וההתקדמות האיטית בשמיעת התיק, בו טרם הסתיימה פרשת התביעה. עוד מציין בא כוח המשיב כי מאז שניתנו החלטותיה של השופטת חיות התקיים דיון אחד בלבד בבית המשפט המחוזי.

11.          לטענת בא כוח המשיב נוכח התמשכות ההליכים בתיק והחלטות בית משפט זה שניתנו בעניינו של המשיב יש מקום להורות על שחרורו לחלופת מעצר בשלב זה. לעניין זה נטען כי בתסקיר מיום 6.2.2011 צויין כי הוצעה חלופת מעצר בבית הורי המשיב בבאר-שבע ושירות המבחן התרשם כי מדובר באנשים רציניים ואחראיים שהינם בעלי יכולת להציב גבולות ברורים להתנהגותו. כמו כן, בתסקיר מיום 28.4.2010 נמנע שירות המבחן מליתן המלצה לשחרור המשיב לחלופת מעצר בבית חברתו בפיקוח אמה ואמו מאחר שמדובר בחלופת מעצר שאינה מנתקת אותו מהסביבה השולית עמה התרועע טרם מעצרו. בדיון שנערך לפני ציין בא כוח המשיב כי הוריו, אשר נמצאו כאמור כמפקחים ראויים, מוכנים לעבור להתגורר בדירה שאותה ישכרו לצורך כך שלא בעיר באר-שבע, על מנת שיהיה ביכולת המשיב להציע חלופת מעצר נוספת אשר תוכל ליתן מענה הולם לצורך לנתקו מהסביבה השולית האמורה. עוד מציין בא כוח המשיב כי המשיב מעולם לא ריצה עונש מאסר בפועל ועברו הפלילי אינו מכביד וכי ככל שיהא בכך צורך ניתן יהיה לעבות את החלופה שתוצע בתנאים מגבילים נוספים כגון איזוק אלקטרוני.

דיון והכרעה

12.          לא בכדי פורטו השתלשלות העניינים במקרה דנן והחלטותיו השונות של בית משפט זה ושל בית המשפט המחוזי בעניינו של המשיב. כפי שקבע בית משפט זה בהחלטותיו מימים 4.1.2011 ו-7.4.2011 קצב התנהלות הדיון בתיק אינו משביע רצון ועל כן התקבלו בקשות הארכת מעצר המשיב באופן חלקי בלבד ולתקופות קצובות. נוכח ההחלטות האמורות נקבעו מספר מועדי דיון נוספים בבית המשפט המחוזי, אך ההליך המשפטי עדיין לא קרוב לסיומו נוכח העובדה שטרם הסתיימה פרשת התביעה, אשר רק עם סיומה יחלו שלוש פרשות ההגנה ואחריהן שלב הסיכומים. לצד שיקול התמשכות ההליכים יש לבחון במסגרת הבקשה שלפני גם את המסוכנות הנשקפת מהמשיב. כפי שקבע שירות המבחן בתסקיריו קיימת רמת סיכון לחזרה להתנהגות פורצת גבולות וקיים ספק בדבר יכולתו של המשיב לעמוד בתנאים מגבילים לאורך זמן. כמו כן, בתסקיר המשלים מיום 13.2.2011 סבר שירות המבחן כי מעצרו הממושך של המשיב אינו מהווה גורם המצמצם את רמת הסיכון האמורה. עם זאת, כפי שצויין לעיל שירות המבחן גם קבע כי הורי המשיב נמצאו כבעלי יכולת להציב לו גבולות ברורים. בשים לב לכל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי בשלב זה יש מקום להאריך את מעצרו של המשיב לתקופה קצובה נוספת, אשר במהלכה תיבחן חלופת מעצר נוספת שאינה בעיר מגוריו של המשיב ובסביבתה הקרובה, ככל שחלופה מסוג זה תוצע לבית המשפט המחוזי על ידי המשיב, כפי שציין בפני בא כוחו בדיון שנערך לפני.